עמרני ואח' נ' חברת ביטוח "הפניקס" ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובעים בגין נזקים אשר אירעו לדירות המגורים שלהם כפועל יוצא משריפת בית עסקו של הנתבע 2 , אשר התפשטה לכיוון דירותיהם.

1.העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת :

א. ביום 17/4/09 פרצה שריפה במחסן הרהיטים של הנתבע ושריפה זו התפשטה לכיוון בתיהם של התובעים הממוקמים כחמשה מטרים בשכנות למחסן האמור.

ב. הנתבעת 1 היא חברת הביטוח אשר ביטחה את מחסן הנתבע 1 בגין נזקים לצד שלישי .

2. לטענת התובעים – על הנתבעים ביחד ולחוד לשפותם בגין הנזקים אשר נגרמו בגין השריפה לדירותיהם הנתמכים בקבלות המעידות על תשלומים אשר ביצעו בפועל וכן, בהצעת מחיר להשלמת התיקונים בגין השריפה וכן, לשפותם בגין עוגמת הנפש אשר אירעה להם בסך כולל של 7,000 ₪.

3. לטענת הנתבעים – הואיל והשריפה אירעה כפועל יוצא מהצתה על ידי גורמים עבריינים, הנתבע 2 לא התרשל ומשכך, אין להשית עליו וכפועל יוצא מכך, על הנתבעת 1 כל אחריות לנזקי התובעים.

4. בדיון אשר התקיים בפני בית המשפט , העידו התובעים , הנתבע 2 ונציג הנתבעת 1. כן הוצגו בפני בית המשפט, שני דו"חות חקירה של האירוע מטעם הנתבעת 1, דו"ח איגוד כיבוי אש ודו"ח מומחה- מטעם הנתבעת 1 הקובע כי שומת הנזקים הינה נמוכה מהנטען על ידי התובעים.

לאחר שבחנתי את הראיות והעדויות אשר הוצגו ונשמעו בפני , אל מול ההלכות המשפטיות החלות במקרה של התפרצות אש, הנני קובעת כי דין התביעה להתקבל ולהלן יפורטו טעמי.

5.תחילה, סעיף 39 לפקודת הנזיקין (נוסח משולב) תשכ"ח - 1968, קובע כי :"בתובענה שהוגש על נזק והוכח שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה חייב להבעיר האש,או שהוא תופס המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש - על הנתבע הראייה שלא הייתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה".

סעיף זה יוצר חזקה לכאורה ובהתאם לה מקום בו האש פרצה ממקרקעין של הנתבע או בחזקתו , הנטל להוכיח כי לא היתה רשלנות מצידו , עובר אל שכמי הנתבע.

לענין זה, ברת"ק (מחוזי יר') 4034-10 חי נ' שקד נ' מאיה שקד, תק-מח 2010(2), 7417 , 7419 (2010), נקבע כי לענין ההסבר לאירוע, לא די בהצגת אפשרויות שונות ושלילתן על מנת להוכיח העדר רשלנות מטעם הנתבע וכי :" אין הוא עומד בנטל זה בהוכיחו רק שהסיבה לפרוץ האש אינה ידועה " ומכאן, שעל הנתבע להציג ראיות פוזיטיביות התומכות בהילך האירוע לטענתו.

זאת ועוד, לענין טענת הצתה, בעא 4473/93 יער זאב בע"מ ואח' נגד הסנה - חברה ישראלית לביטוח בע"מ ,פ"ד נ (1) 596, נקבע כי, גם במקרה בו מדובר בהצתה ,לא די בכך בכדי לשלול בהכרח אחריותו של הנתבע, אלא שעדין עליו להראות כי לא היתה רשלנות מצידו. כך, נקבע על ידי בית המשפט כי :

"הלכה היא, כי אין מעשה פלילי מנתק בהכרח את הקשר הסיבתי שבין התרשלות אדם לנזק שנגרם לאחר, באותם מקרים בהם המעשה הפלילי הספציפי היה צפוי, אם לא יינקטו אמצעי זהירות סבירים למניעתו (ע"א 542/87 קופת אשראי וחיסכון אגודה עממית בע"מ נ' עוואד ואח', פ"ד מד(1) 429 (להלן: ענין קופת אשראי); וראה גם ע"א 576/81 בן שמעון נ' ברדה ואח', פ"ד לח(3) 1). לפיכך, גם אם הוכח שהשריפה פרצה עקב הצתה, אין ללמוד מכך בהכרח כי לא היתה התרשלות מצד המערערת.

 בענייננו, משהוכח שהשריפה פרצה עקב הצתה, על המערערת להראות שההצתה לא נגרמה עקב התרשלותה, אשר גרמה או תרמה לאותה הצתה. כדי להראות זאת, עליה להראות אחת מהשתיים: או שההצתה לא היתה בגדר סיכון צפוי, שאז לא היתה חייבת לנקוט בצעדים למניעתה; או שאם זו היתה צפויה, היא נקטה בכל האמצעים הסבירים למניעתה."

6. מן הכלל אל הפרט- במקרה המונח בפני, הוגשו בפני בית המשפט שלושה דוחו"ת כדלקמן באשר לגורם לאירוע ולמהלכו:

א.דו"ח חוקר אשר בוצע לבקשת הנתבעת 1 ( הוגש וסומן נ/1) – עיון בדו"ח זה מעלה כי באשר לגורם לשריפה קובע הדו"ח כי :

" 9.5 השריפה התרחשה עקב הצתה בזדון של המבנה ככל הנראה הושלך חומר דליק ובעיר לתוך המבנה מגג האיסכורית.

9.6 במהלך מספר חודשים שקדמו לאירוע הנדון נשרפו עוד שלושה מבנים הנמצאים באותו תא שטח שחלקם שייכים למר אולומצקי.